יצחק רבין - ביוגרפיה בקצרה


 

ילדות ומשפחה

יצחק רבין נולד בירושלים ב- 1 במארס 1922, א' אדר תרפ"ב,  הוריו, נחמיה ורוזה היו חלוצים שעלו לארץ-ישראל מרוסיה. המשפחה עברה לתל אביב, בשנת תרפ"ה,  1925 נולדה אחותו, רחל. הוריו עסקו בפעילות התנדבותית וציבורית רבה. אמו חלתה במחלה קשה, וכשהיה בן 15, נפטרה.

יצחק למד בבית-הספר בית החינוך לילדי עובדים בתל-אביב. בית-הספר הזה הדגיש את אהבת הארץ ואת אהבה האדמה והחקלאות, והילדים חונכו לערכים של אחריות, של שותפות ושל איכפתיות לחיי החברה.

לאחר סיום לימודיו בבית החינוך למד יצחק בבית-הספר בקיבוץ גבעת השלושה, ומשם עבר לבית-הספר "כדורי" שבעמק יזרעאל, לרגלי הר התבור, בבית הספר הזה הודגשו ערכים של עצמאות, של אמת ושל כבוד.

 

ההגנה והפלמ"ח

בזמן לימודיו ב"כדורי" הצטרף יצחק רבין לארגון ה"ההגנה".  תפקידו של הארגון היה להגן על היישוב היהודי בארץ מפני התנכלויות של הערבים. את לימודיו בכדורי סיים הצטיינות.  מנהל בית-הספר סייע לו לקבל מלגה ללימודי הנדסה באוניברסיטה בארצות-הברית, אך יצחק רבין סירב לקבל את המילגה שהוצעה לו, וטען שבעת מלחמה – מלחמת העולם השנייה – אין זה מן הראוי שיעזוב את הארץ.

אחרי שוויתר על לימודים בחוץ-לארץ כדי להתגייס להגנת הארץ, הצטרף רבין בן ה- 19 לפלמ"ח (פלוגות-מחץ, כוח הקבע המגויס של ארגון ה"הגנה"), התקדם בשירותו ומונה למפקד. באותה תקופה גובשה תפיסת הלחימה המיוחדת של הפלמ"ח, שהעדיפה יוזמה, מקוריות וחשיבה עצמאית על פני שגרת אימונים מסודרת.

 

מלחמת העצמאות

בכ"ט בנובמבר 1947, תש"ח, החליטה עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ועל הקמת שתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית. למחרת ההחלטה פתחו הערבים במלחמה כדי למנוע את הקמת המדינה היהודית. הפלמ"ח הקים את חטיבת "הראל" ויצחק רבין היה למפקדה. ירושלים היתה במצור ועל יצחק רבין ועל חייליו הוטל להבטיח את שלומן של השיירות שהביאו אליה נשק, מצרכי מזון ותרופות.

הקרבות היו קשים מאוד, ורבים מחבריו של יצחק רבין נפלו בקרב.

בזמן המלחמה נישא יצחק רבין ללאה שלוסברג. לזוג נולדו שני ילדים: דליה ויובל.

אחרי מלחמת העצמאות, עם הקמת צה"ל, המשיך יצחק רבין לשרת בצבא עוד שנים רבות והתקדם לתפקידי פיקוד בכירים.

 

רמטכ"ל מלחמת ששת הימים

בשנת תשכ"ד,  1964 מונה יצחק רבין לרמטכ"ל. הוא פעל רבות כדי לחזק את כוחו של הצבא, כדי להכין אותו בצורה הטובה ביותר לסכנה של מלחמה.

בזכות יכולתו של צה"ל הושג הניצחון הגדול של ישראל במלחמת ששת הימים, בשנת תשכ"ז ,1967. במלחמה הזאת ניצח צה"ל בשישה ימים את צבאות ירדן, סוריה ומצרים. הוא כבש את ירושלים המזרחית, את הגדה המערבית, את רמת הגולן ואת סיני.

 

מאיש צבא למדינאי

בתחילת תשכ"ח, 1968 לאחר 28 שנות שירות צבאי, פרש יצחק רבין לצה"ל והתמנה לתפקידו החדש – שגריר ישראל בארצות-הברית. בתפקיד זה כיהן חמש שנים, וחזר לארץ בשנת 1973 , תשל"ג. בשנה זו פרצה מלחמת יום הכיפורים. המלחמה הייתה קשה מאוד ונפלו בה אלפי חיילים. אחרי המלחמה, קמה תסיסה בארץ נגד הממשלה בגלל מחדלה בהכנת הצבא למלחמה. ראש הממשלה, גולדה מאיר, התפטרה מתפקידה.

לאחר התפטרותה של ראש הממשלה, בחרה מפלגת העבודה ביצחק רבין להיות ראש המפלגה במקומה והוא כיהן כראש הממשלה בשנים התשל"ד-התשל"ז 1974-1977.

בבחירות של תשל"ז, 1977, ניצחה מפלגת הליכוד, ויצחק רבין, חבר מפלגת העבודה, המשיך לשמש חבר כנסת.

בשנת תשמ"ד, 1984 הוקמה ממשלה אחדות, והוא מונה לשר הביטחון.

האינתיפאדה, התקוממות הפלסטינים בשטחים, פרצה בשנת 1987, תשמ"ז. חיילי צה"ל נאלצו להילחם באזרחים. תחילה סברו גם הישראלים וגם הפלסטינים כי ההתקוממות תהיה קצרת מועד. אך לא כך היה. רבין הורה לחיילי צה"ל לפעול בתקיפות נגד התקפות הפלסטינים.

בתקופת האינתיפאדה למד יצחק רבין שאין להסתמך רק על ירדן כפתרון השאלה הפלסטינית, אלא שישראל צריכה לחפש שותפם פלסטינים כדי לעשות עמם שלום.

 

שוב ראש ממשלה – המטרה: שלום

בשנת תשנ"ב, 1992 ניצחה מפלגת העבודה בבחירות, ויצחק רבין נבחר לראשות הממשלה, מעתה הייתה השגת השלום מטרתו המרכזית.

בשנת תשנ"ג, 1993 נחתם הסכם העקרונות בין מדינת ישראל לבין אש"ף. הסכם זה נתן לפלסטינים שלטון עצמי (אוטונומיה) לחמש שנים.

בסוף שנת תשנ"ג, 1993 הוענק פרס נובל לשלום ליצחק רבין, לשמעון פרס וליאסר ערפאת.

אחרי חתימת ההסכם עם אש"ף גברו מעשי הטרור של הארגונים האסלמיים הקיצוניים. יצחק רבין לחץ על יאסר ערפאת, ראש הרשות הפלסטינית, לדכא את הארגונים התוקפניים בשטחים ולהילחם בטרור של האיסלם הקיצוני.

בשנת תשנ"ד, 1994, חתם יצחק רבין על "הסכם אוסלו", שנתן לפלסטינים שלטון עצמי משלהם בעזה וביריחו.

חיילי צה"ל עזבו את רצועת  עזה, אך המשיכו לשמור על הישובים היהודיים שם.

בשנה זו חתמו יצחק רבין ומלך ירדן, המלך חוסיין, על הסכם השלום בין ישראל לירדן.

יצחק רבין האמין שכדי להשיג שלום, מדינת ישראל צריכה לוותר על שטחים. הוא ביקש לעשות שלום עם סוריה, אך התנה זאת בהסכם שיהיה מקובל על רוב העם בישראל.

הימין בישראל התנגד לדרך שהוביל בשנים האלה. הפיגועים הקשים בתוך שטח ישראל, מעשה ידיהם של המוסלמים הקיצוניים, הקצינו עוד יותר את עמדות המתנגדים בישראל להסכמים עם אש"ף. ההפגנות הלכו והתרבו. רבין ופרס הותקפו קשות על מדיניותם והואשמו כ"בוגדים".

 

הרצח

במוצאי שנת, 4 בנובמבר 1995, י"ב בחשוון תשנ"ו, נערכה עצרת גדולה בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב. ניתן לה השם "כן לשלום – לא לאלימות!".

בעצרת ביקשו ישראלים רבים להביע את תמיכתם במדיניות הממשלה ולעודד את תהליך השלום.

בסוף העצרת, כשהיה בדרך למכוניתו, ירה יגאל עמיר בראש הממשלה, יצחק רבין, ורצח אותו.

תדהמה גדולה ואבל כבד ירדו על כל העם. ילדים ובני-נוער התאספו בכיכרות וברחובות כדי להביע את אבלם.

ללוויה הממלכתית של יצחק רבין, שהתקיימה בהר-הרצל בירושלים, הגיעו מנהיגים מכל קצווי תבל ונשאו דברים לזכרו.

Comments